החוקה

קווי מתאר לחוקה 

מבוא

פתרון ייחודי

כל הניסיונות הקודמים להביא פתרון ע"י שתי המדינות נכשלו אף הובילו לשפיכות דמים. שני העמים, העם היהודי-ישראלי והעם ערבי-פלסטיני, אינם רוצים - ואינם יכולים - להתמזג לאומה אחת החייה במדינת לאום יחידה, אוניטרית. לכן הגענו למסקנה כי הפתרון היחיד שנותר הוא לא להיפרד ולא להתמזג, אלא לכרות יחד סוג ייחודי של ברית פדרלית: פתרון ה-"שלוש מדינות לשני עמים בארץ אחת". שני העמים יוצרים את ברית כשהם מכירים בריבון על-לאומי משותף. הברית לובשת צורה של מדינה פדרלית בעלת ריבונות על הטריטוריה ועל שתי מדינות לא-טריטוריאליות.

ההיגיון של מבנה הפדרציה פשוט: כדי ששתי האומות תיהנו מזכות להגדרה עצמית באותה מסגרת פדרלית, על הפדרציה להיות על-לאומית; על מנת לחסל את הבעיה הדמוגרפית ללא חלוקה טריטוריאלית, ולמנוע הסכנה של פרישה עתידית, יש צורך להפריד בין זהות לאומית וטריטוריה. איך ניתן? על ידי זה שהחוקים הלאומיים חלים רק על האזרחים באופן אישי ועל הקהילות, ולא על האדמה. כך הזהות הלאומית נוצרת על ידי החוק, ולא על ידי שייכות לארץ.

האופי הלא-טריטוריאלי של המדינות הלאומיות יסייע למנוע כל מאבק לאומני עתידי על האדמה.

עקרונות לחוקה

הגענו למסקנה כי הפתרון הטוב ביiתר הינו "שלוש מדינות לשני עמים בארץ אחת": למדינה הפדראלית תהיה ריבונות על כל שטחה של ארץ ישראל-פלסטין, ועל שתי מדינות לאום לא טריטוריאליות, ישראל ופלסטין.

הלאומיות תוגדר כשייכות לעם או לקהילה לאומית, ולא כשייכות למקום מסוים, מקום לידה או מגורים.

החוקים הלאומיים יחולו על בני כל לאום באופן אישי, בערים ויישובים, בתוך אזורים מנהליים הומוגניים או בקהילות מבודדות.

לפדרציה תהיו סמכויות טריטוריאליות בירושלים, ובמחוזות וערים מעורבים בהם לא יוכל שום ממשל לאומי להסתמך על רצף טריטוריאלי.



הפדרציה מאפשרת לעמים המכוננים, לעם היהודי הישראלי ולעם הערבי הפלסטיני, יחד עם קבוצות לאומיות אחרות שתבקשנה הכרה, אוטונומיה מלאה ועצמאות מדינית, כל אחת כאומה נפרדת, תוך שהיא נהנית מכל ישראל-פלסטין באופן שווה ושלוו.

החוקה תגן על עצמאותם של כל עם, ועל שמירת כבוד האדם באופן מלא על ידי הרשויות השונות. היא תגדיר שוויון פריטרי (paritary) בניהול התשתיות המשותפות, בהקצאת משאבים טבעיים הוגנת בין שני העמים, זכות שיבה הדדית, והגנה משותפת על הגבולות החיצוניים.

עקרון הסובסידיות יבוצע עד כמה שניתן: נושאים פוליטיים וחברתיים יטופלו ברמה המקומית ביותר שניתן. זוהי הדרך להעצים אזרחים וקהילות.

מוסדות ממשלתיים פדרליים

ממשלה פדרלית משותפת אחת ופרלמנט שנבחר ישירות על ידי כל אזרחי ארץ הברית, עומדים בראש ארץ הברית.

הפדרציה מבוססת על ברית חוקתית בין שני העמים והיא מיישמת את הריבונות העל-לאומית של שלטון החוק והצדק האוניברסליים על כל ארץ ישראל – פלסטין הבלתי מחולקת, ועל שתי המדינות הלאומיות, ישראל ופלסטין, בהתאם לסמכויותיה הבלעדיות . הריבונות הטריטוריאלית תהיה של המדינה הפדרלית בלבד.

הברית הפדרלית תכבד את עקרון השוויון הלאומי הפריטרי וההדדי: כל מוסד פדרלי יכלול את אותו מספר של נציגים ערבים ויהודים, או ישתמש במנגנון איזון אחר כגון דרישה של רוב כפול, בשני העמים, או זכות וטו למיעוטים, ללא קשר עם הדמוגרפיה. כך תיעלם אותה "בעיה דמוגרפית".

קבוצות לאומיות קטנות או קהילות שאינן מזדהות עם שני האומות הראשיות ישלחו נציגים ולפרלמנט ולגופים המנהליים הפדרליים כדי להשמיע את קולם למנוע תופעות של "עריצות הרוב".

שרים וסגני שרים יכהנו לסירוגין כל שנתיים כדי לאפשר ייצוג הולם של ישראלים ופלסטינים.

כל התחומי החיים בארץ המנוהלים בכללותם יהיו באחריותה של הממשלה הפדרלית, כגון: מדיניות חוץ, הגנה, סביבה, תקשורת, אנרגיה ורשתות מידע. כך גם לגבי שאלות השייכות לאנושיות המשותפת של האזרחים הפדרליים, כמו בריאות, זכויות חברתיות וזכויות אדם.

מדיניות החוץ תשמור על מצב של ניטרליות מזוינת, ושתי המדינות לא יוכלו ליצור בריתות בנפרד עם גורמים זרים.

מוסדות הממשל הלאומי

המוסדות הלאומיים כוללים: שתי פרלמנטים לאומיים, שתי ממשלות לאומיות, לשני העמים העיקריים, ומקביליהם של הקבוצות הלאומיות הקטנות.

הם נותנים אמצעי ביטוי וביצוע קונקרטיים לזכות להגדרה עצמית של האומות המכוננות חברות הברית.

שתי המדינות הלאומיות מבוססות על אוטונומיה אישית, קהילתית ואזורית. יהיה להן אופי לא טריטוריאלי, כלומר, אוכלוסייתן תגדיר אותן - האזרחים והקהילות שאותן הן משרתות - ולא על ידי המחוזות הלאומיים שהן רק מנהלות – בהתאם לסמכויות שלהן.

חשוב להבין את הנקודה הזאת: אין טריטוריה לאומית - קרקעות אינן שייכות לאומה כלשהי - אl למדינות לאום יש בסיס טריטוריאלי-מנהלי במחוזות בהם האוכלוסייה היא הומוגנית מבחינה לאומית, כמו גם בערים וכפרים החד-לאומיים.

(ראו המפה המצורפת, המשורטטת לפי עקרון זה).

בדרך זו המדינה היהודית תהיה תמיד כמעט ב- 100% יהודית, ללא קשר למספר הפלסטינים החיים גיאוגרפית בקרבה. הדבר נכון גם לגבי המדינה הפלסטינית: היא תמיד תהיה כמעט ב- 100% ערבית, לא משנה כמה יהודים יחיו בגדה המערבית ובעזה.

כל התחומים הקשורים בפוליטיקה, התרבות והזהות הלאומית יהיו באחריות הממשלות הלאומיות, כגון: חוקה וחוקים לאומיים, מערכת שיפוטית ובתי דין לאומיים, הגירת נתינים, דת, תרבות, חינוך וכל השאלות הלשוניות.

מנהלים ארציים ומקומיים ישמשו גם זרוע מבצע לסמכויות המנהליות הפדרליות, ויספקו קרבה לשירותים פדרליים ברמה הארצית והמקומית, בלשונו של כל עם, ובאופן התואם לתרבותו הלאומית.

מועצות אזוריות ומקומיות

כל מדינה לאומית תהיה מבוזרת במידה רבה, בהיותה עצמה פדרציה של קהילות ומחוזות הנהנים מאוטונומיה משפטית רחבה, שיפוטית ומנהלית, על פי עקרונות של דמוקרטיה קהילתית וממשל עצמי דמוקרטי.


קבוצות אתניות וקהילות אחרות

קבוצות אתניות, קהילות ויחידים שאולי לא ירצו להצטרף לשתי המדינות המכוננות, כגון דרוזים, ערבים נוצרים ונוצרים אחרים, בדווים, צ'רקסים, העברים השחורים או קבוצות אחרות, יוכלו בכל אופן למצוא ביטוי פוליטי קולקטיבי ברמה של הממשל המקומי או האזורי. הבחירות הפדרליות יהיו פתוחות לכולם, ללא תנאי של השתייכות לאומית.

דֵמוקרטִיה

זכויות האדם הפרטיות, כמו גם הזכויות הפוליטיות הקולקטיביות, חייבות להיות מכובדות ומוגנות בעת ובעונה אחת.

דמוקרטיה היא "שלטון העם". יש לנו כאן ב
ארץ הברית שני עמים, כך שדמוקרטיה, "שלטון העם", יחליף ברמה הפדרלית "שלטון החוק", השוויון הפריטרי וההגנה על זכויות המיעוטים, כדי למנוע עריצות הרוב.

דמוקרטיה, בהיבטה המספרי הצר, יכולה לחול רק בתוך מדינות חד-לאומיות, כגון מדינת ישראל ומדינת פלסטין המאוחדות בפדרציה שלנו, שיהיו מדינות דמוקרטיות, הפועלות תחת שלטון החוק, ומקיימות בחירות חופשיות ודמוקרטיות.

אזרחות

תהיה אזרחות דואלית, פדרלית ולאומית. הממשל הפדרלי ינהל את ענייני האזרחות הפדרלית המשותפת לכל האזרחים, וכל מדינה תנהל את אזרחותה הלאומית בנפרד. כל תושבי ארץ הברית ייהנו מאזרחות כפולה, כמו במודל האירופי: אזרחות לאומית שהיא ביטוי לזהות לאומית ולהגדרה עצמית, ואזרחות פדרלית משותפת המבטיחה שוויון מדיני וחברתי, על בסיס העקרונות של חוק ומשפט אוניברסליים.



כל אזרח פדרלי ישבע אמונים לחוקה הפדרלית, דבר שיהווה הכרה בעצמאות הלאומית של העם השני.

זוגות מעורבים יוכול לבחור לאיזו מדינה-לאומית הם רוצים להצטרף.

יתכן אולי גם לקבל אזרחות פדרלית בלבד, למי שירצה להיות סוג של "אזרח העולם" נטול זהות לאומית.

דת

הפדרציה תעמוד מעל הדתות. חופש הדת והחופש מדת יהיו מובטחות לכל אזרח.

קבוצות וקהילות לאומיות יהיו חופשיות ליישם את הדין הדתי שלהן אם יבחרו בכך באופן דמוקרטי, כל עוד ויכבדו את זכויות האדם הפרטיות והקולקטיביות.

לא יתאפשרו כל כפיה דתית או הטפה.

ארץ הברית תגן על המקומות הקדושים של כל הדתות, תבטיח גישה חופשית אליהם וחופש פולחן. האגן הקדוש בירושלים, מערת המכפלה / המסגד האיבראהימי ומקומות קדושים אחרים המשותפים למספר דתות, ינוהלו על ידי ועדה פדרלית של חכמי הדתות השונים.

טריטוריה

הטריטוריה המאוחדת של ארץ הברית כוללת את כל ארץ ישראל ישראל-פלסטין.
היא כוללת את כל השטח שבין הירדן לים התיכון: הגדה המערבית, עזה וישראל של היום.

שמה הוא "ארץ הקודש", "ארץ ישראל" ו"ארץ פלסטין".

ניהול השטח בכללותו יהיה בסמכות הפדרציה בלבד.
מנהל מקרקעין פדרלי תכין תכנית מתאר כוללת לשימוש בקרקעות, בסמכות הבלעדית של הפדרציה. תכנית לשימושי קרקע תאפשר תכנון ערים ומגורים נאותים.

המדינה הפדרלית תעניק זכויות טריטוריאליות לשני הממשלים הלאומיים בהתאם למפה מוסכמת של מחוזות אזוריים (לא פוליטיים!). המפה תתבסס על הדמוגרפיה הגיאוגרפית הנוכחית, על ההיסטוריה שלה .

כדי למזער את התערבות המדינה הפדרלית בנושאים הלאומיים של כל עם, תוגדר חלוקה מנהלית של 
ארץ הברית לשלושה סוגים של מחוזות:

- מחוזות ערבים תחת סמכות פלסטינית ישירה,
- מחוזות יהודיים הנמצאים תחת סמכות ישראלית ישירה,
- מחוזות פתוחים מעורבים - ירושלים ביניהם - תחת סמכות פדרלית בלעדית.

הנה הצעה של מפת מחוזות לדוגמה:

מפת הפדרציה




הבעלות על קרקעות תהיה פרטית, לא לאומית.

אזרחים ערבים יוכלו לחיות במחוזות יהודיים, ואזרחים יהודים - במחוזות ערביים, בהתאם למדיניות המקומית או הקהילתית. הם יצטרכו לכבד את תקנות המקום, לשלם מסים מקומיים, ותהיה להם הזכות להשתתף בבחירות המקומיות.

ועדה משותפת ישראלית-פלסטינית תנהל את האדמות הציבוריות את המים ואת משאבי הטבע, ותבטיח חלוקה שווה לכל אזרח, ואת הפיתוח ההוגן של אזורים עירוניים וחקלאים

התנחלויות

יישובים פלסטינים וישראלים החדשים יוקמו במחוזותיהם על ידי הממשלות הלאומיות.

במרחבים מעורבים פתוחים, ניתן יהיה לבנות על יישובים יהודיים, פלשתינאים או מעורבים חדשים ביחס הוגן, בהחלטה של ​​הרשויות הפדרליות המתאימות.

עולים, עלייה ופליטים


כל הטריטוריה הפדרלית תהיה פתוחה לעלייתם של פליטים פלסטינים, עולים יהודים ופליטים פוליטיים מכל מדינה.

זכות השיבה של פליטים פלסטינים ושל יהודים על פי חוק השבות הישראלי תהיה חלק בלתי נפרד מהחוקה, ותהיה מכובדת במלואה.

אזרחיה של כל עם יתקבלו וייקלטו על ידי ממשלותיהם הלאומיות וקהילותיהם בתוך המחוזות הנמצאים באחריותם. הממשלות הלאומיות יתנו את אישורי הכניסה ללא כל התערבות פדרלית.

לאחר קבלת אזרחות לאומית, יקבל המהגר אזרחות פדרלית לאחר טקס בו ישבע נאמנות לאמנה הפדרלית.



בית המשפט העליון הפדרלי יבטיח שהממשל הפדרלי יכבד את החוקה ואת זכויות האדם, וביניהם את זכות הכניסה והשהייה בטריטוריית 
ארץ הברית.

הממשלה הפדרלית תהיה אחראית על מתן זכות מקלט עבור פליטים לא פלסטינים או לא יהודים.

פיצויים בגין אובדן רכוש

פלסטינים, יהודים או כל מי שגורשו מאדמותיהם, מביתם או מכל רכוש אחר, בכל מקום בארץ ישראל-פלסטין, יפוצו ויהיו להם זכות קידום במקרה ורכושם שאבד עומד למכירה או להשכרה. יציעו פיצויים לתושבי הבתים המוכנים להתפנות ולאפשר לבעליהם שפונו בעבר או צאצאיהם לחזור והתגורר בהם.

מחנות הפליטים יפורקו או ישוקמו. הנהלת אונרוו"א תסתיים.

כוחות הביטחון

צבא אחד בלבד יפעל תחת פיקוד פדרלי מרכזי. כוחות פדרליים אלה, המשלבים יחידות ישראליות ופלסטיניות, ישמשו אך ורק למימוש הזכות להגנה עצמית של עמי הפדרציה מפני תוקפנות חיצונית.

אנו בטוחים כי יחד עם הקמתה של 
ארץ הברית ייחתמו הסכמי שלום ובריתות משותפות עם כל המדינות הערביות והמוסלמיות במזרח התיכון.
במקרה זה, הצבא יונהג בהתאם לאותו העיקרון של שוויון פריטרי החל על כל הממשל הפדרלי.
אם לא כן, כל עוד קיים איום של סכסוך אזורי, עיקרון השוויון יידחה זמנית: הנהגת הצבא המשותף - הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה - תישאר תחילה תחת פיקוד ישראלי, ולאחר מכן יעבור לשיתוף גובר עם הפלסטינים, ככל שחותמים על חוזי שלום נוספים עם מדינות ערב השכנות ועם מדינות מוסלמיות אחרות. כל עוד ראש הממשלה יהיה ישראלי, הנשיא יהיה פלסטיני.

אפשרות אחת, בשלב ראשון, היא שהאזרחים הפלסטינים ישרתו בהתנדבות.
הסיבה לאפשרות זו היא פשוטה: סולידריות טבעית מאחדת את העם הפלסטיני עם עמים ערביים אחרים, אשר, בהיותם שכני 
ארץ הברית, מהווים בינתיים האיום הצבאי העיקר עליה.
צעד זה ימנע מהאזרחים הפלסטינים להיקרע, במקרה של סכסוך, בין שתי נאמנויות.

כוחות משטרה

הסדר וביטחון הפנים יהיו באחראיות הבלעדית של כוחות המשטרה, הפועלים ברמות מנהל השונות של הפדרציה: משטרה פדרלית המשלבת יחידות מעורבות ערביות-יהודיות, משטרת ישראל, משטרת פלסטין, שיטור עירוני.

אלימות פוליטית, טרור, יהוו בעיה פנימית בלבד, שתטופל רק על ידי כוחות משטרה. כל ניסיון אלים וחתרני לערער את יציבות הברית הפדרלית יטופל מיד בעודו באיבו.

כל משטרה לאומית תפעל במחוזותיה הלאומיים או הקהילתיים כדי לטפל בסכסוכי פנים-קהילתיים. סכסוכים אחרים יטופלו על ידי כוחות המשטרה הפדרליים.

הקצאת האחריות והסמכויות מורחבות לעיריות ולמועצות המחוזיות תפחית את החיכוכים בין שני העמים והקהילות השונות.

רשויות שיפוט

בית משפט חוקתי פדרלי יפקח על ההתאמה של החוקים הפדרליים עם החוקה. כמו כן הוא יידרש ליישב סכסוכים בין הפדרציה לבין המנהל הלאומי.

מדינות הלאום וקהילותיהן השונות ייהנו מאוטונומיה שיפוטית רחבה.

בתי הדין הרבניים והשרעיים יוכלו לקבל סמכות שיפוטית רחבה על הקהילות שתיבחרנה באופן דמוקרטי לציית להם.

תושבי חוץ ישמרו על חוקי ארצות מוצאם, דרך נציגותם הדיפלומטית.

ירושלים

על מנת לתת ביטוי לאחדותה של הפדרציה, ירושלים-אלקודס תהא גם מקום מושבה של הבירה הפוליטית של ארץ הברית ושל שתי מדינות הלאום.

ירושלים תיהנה ממעמד מיוחד בתור מחוז אזורי הנמצא תחת ריבונות על-לאומית פדרלית ישירה.

יהודים וערבים יהיו חופשיים לחיות בכל מקום שיבחרו בעיר.

העירייה הפדרלית תהיה מבוזרת; היא תתאם בין תת-עיריות שכונתיות ותאחד את תכניות הפיתוח שלהם.
דגם זה עשוי להוות מודל תפעולי לערים ומחוזות מעורבים אחרים בכל רחבי הארץ.

בהיותה בירה פדרלית שאינה שייכת לאומה כלשהי אלא עומדת מעליהן, תהיה ירושלים סמל של ברית השלום, של אחדות מעבר להפרדה, אחדות בין מזרח למערב, בין שני העמים, ומעבר להם, של כל האנושות.
בתוך תיבת תכשיטים כזאת, האתרים הקדושים יקבלו חזרה את משמעותם המקורית.

בעתיד יוכלו הישראלים והפלסטינים המאוחדים להציע את העברת מטה האו"ם לירושלים. הדבר יאפשר לאו"ם להשתחרר מכל ריבונות לאומית ויפתח מעבר לסדר עולמי חדש, שייבנה תחת ריבונות על-לאומית אחת ואוניברסלית.

בחירות

הבחירות הפדרליות ייערכו על פי עקרונות הדמוקרטיה הפריטרית: כל רשימה תורכב ממספר שווה של מועמדים ערבים ויהודים, ונציגי המיעוטים.

הפרלמנט והממשלה הפדרליים ייבחרו לתקופה של 4 שנים. כל האזרחים הפדרליים - ישראלים, פלסטינים ואחרים - יצביעו לרשימות המשותפות. בדרך זו ייבחרו מועמדים אשר דואגים לאינטרס הכולל של כל הלאומים.

בחירות לאומיות: כל אזרח יצביע לפרלמנט הלאומי שלו, ללא הקשר למקום מגוריו.

בחירות מקומיות: כל תושב, ללא קשר לאזרחותו, יצביע למועצות העירוניות ואזוריות שבהן הוא מתגורר, ויהיה רשאי להיבחר להן.

כלכלה

הפדרציה תבטיח דמי קיום מינימליים הוגנים לכל תושביה.

מס מיוחד, "מעשר עני", יוקדש למאבק בעוני.

ועדה כלכלית פדרלית תפעל להקטנת הפערים הכלכליים בין שני העמים.

הפדרציה תפעיל בנק מרכזי אחד, ויהיה מטבע משותף.

הכלכלות הישראליות והפלסטיניות ישולבו ותשלימו זו את זו; יובטח חופש תנועה מלא לעובדים ולסחורות.

בריאות וזכויות סוציאליות

בריאות, זכויות חברתיות וזכויות אדם בכלל תהיו באחריות כוללת של המדינה הפדרלית.

הפדרציה תספק שירותי בריאות לכולם.

מנהלים ארציים ומקומיים, מערכות בריאות הציבור ומערכות הרווחה, יספקו את שירותיהם ברמה הלאומית, בלשונו של כל עם, באופן המותאם לתרבותם הלאומית.
בדרך זו, פלסטינים שהיו מקודם אזרחי ישראל לא יפסידו את היתרונות שהיו להם אם יבחרו באזרחות הפלסטינית. הם פשוט ישמרו על יתרונות אלה בתוך אזרחים פדרלים.

תרבות וחינוך

כל אומה וקהילה נהנית מעצמאות תרבותית וחינוכית.

תכנית ליבה פדרלית משותפת תכלול את לימוד השפה והתרבות של האומה השנייה, יחד עם אנגלית, מתמטיקה ומדעים.

שפות רשמיות: ערבית עבור המדינה הפלסטינית; עברית עבור המדינה היהודית, ערבית ועברית יהיו השפות הרשמיות של 
ארץ הברית.

מפת הדרכים

זהו פתרון שיישומו קל ביותר. אנחנו, הפלסטינים והישראלים, נחליט בהצבעה הדמוקרטית שלנו, וזה מספיק:

- אין צורך במשא ומתן על חלוקת הארץ, חלוקת ירושלים, פליטים, ביטחון, התנחלויות, מים וכו '.
- אין תלות בגישור על ידי כל מתווך זר או בינלאומי.
- אין סיכון שגורם קיצוני יטרפד את המשא ומתן: אין צורך במשא ומתן כלל! הרוב יחליט על מעמד הסופי של המדינה, והרוב מתון ובקש שלום.

לאחר שיבחרו בפתרון הפדרלי, הפלסטינים והישראלים יכירו כי האחראי האמתי על פרוץ מלחמת 1948 ועל הנכבה היה דגם הלאומיות המערבית, וחוסר יכולתו להתפשר על שליטה באדמה, ולא העמים עצמם. הם יסלחו זה לזה בקלות על הפחד שלהם להיות נשלט על ידי האחר, ועל התגובה האלימה שלהם אליו.

התחלנו לבנות תנועה משותפת של פלסטינים וישראלים. התנועה פועלת לפי אותם עקרונות החוקתיים העתידים לעצב את הפדרציה עצמה - כבוד, הדדיות וצדק. רוח שיתוף הפעולה, הכבוד ההדדי והשאיפה לאותה המטרה השוררת בקבוצה זו יתרום לבניית אמון בין שני העמים.

התנועה תרוץ לבחירות לאומיות ולרשויות מקומיות, הן בפלסטין והן בישראל.

ברגע שיהיה רוב לפדרציה בדעת הקהל, ייערך משאל עם בשתי המדינות.
מהפכה שקטה תושג בדרך הדמוקרטית ביותר.

כבר התחלנו ליישם את הפתרון: בכל פעם ששכנענו אדם אחד בצדקת הפתרון, הלכנו צעד בכוון המטרה.

היישום יכול להתממש לאט, צעד אחר צעד, פרט אחרי פרט, קהילה אחרי קהילה, מחוז אחרי מחוז, הופכים מוכנים להיכנס בברית הפדרלית.
היישום יכול גם להתבצע במהירות, מלמעלה, על ידי "הסכם איחוד" בין ממשלת ישראל לבין הרשות הפלסטינית.
ניתן להתחיל בגדה המערבית, כדי קודם כל לשים קץ לשלטון הצבאי הישראלי על הפלסטינים.
לחלופין, ניתן גם להחיל הסדר פדרלי בישראל של קווי 1948, לאחר שתכיר שאזרחי ישראל הערבים מהווים קולקטיב לאומי פוליטי.

היישום של המבנה הפדרלי הינו גמיש, והוא יכול להתאים עצמו לתרחישים שונים, במקרה שפתרון של שתי מדינות או פתרון של מדינה אחת ייושמו תחילה, בהסכמה או לא.
הפתרון הפדרלי אינו עומד בסתירה לפתרון שתי המדינות: הפדרציה תאפשר פתיחת גבולות בין שתי המדינות, ויכולתה למסד את שיתוף הפעולה ביניהן תתקבל בברכה.
הדבר גם נכון אם ישראל תיסוג חד-צדדית מהגדה המערבית, או אם פתרון יושג במשא ומתן - נגד כל הסיכויים - בחלון הזמן הצר שאולי נותר.
במקרה של מדינה אחת - ככל הנראה כתוצאה מסיפוח ישראלי של השטחים - המבנה הפדרלי ייתן פתרון לבעיית הדמוגרפיה והזהות הלאומית, תוך מתן אוטונומיה מנהלית לשני העמים על בסיס שווה, שתהפוך את הכיבוש הצבאי לשיתוף פעולה אמתי .
Comments